לא קל להיות מהגר, והקושי מתבטא גם בפרטים הטריוויאליים: "אלה תולדות סבסטיאן נייט", הרומן הראשון של נבוקוב באנגלית, נכתב על בידה, באמבטיה של דירת חדר ובזמן שמשפחתו התגוררה בפאריס. יצירת המופת הקומפקטית הזו, שהייתה נדירה להשגה בארץ עד עתה, מהווה את קרש הקפיצה של נבוקוב לרומנים הקלאסיים שיכתוב מאוחר יותר ובעיקר ל"אש חיוורת" המופלא, שעדיין לא תורגם לעברית (ושמישהו ירים את הכפפה!).
חווית ההגירה, על התלישות והבדידות הכרוכים בה, מתבטאת גם ברומן עצמו: המספר נטול הזהות, שכינויו V, מנסה להשיב לעצמו שורשים של יציבות על ידי חיבור ביוגרפיה על אחיו המת, הסופר סבסטיאן נייט. הבעיה המרכזית היא ששני האחים ניתקו קשר, כך שהמידע נותר מוגבל. הדים של דומות ליחסים המעורערים שבין נבוקוב לאחיו יתעוררו באוטוביוגרפיה שלו, "דבר,זיכרון" (עוד יצירה נדירה שמחכה להוצאתה מחדש בעברית). דוגמה מוצלחת ומעודכנת יחסית של שימוש בטכניקת המספר האלמוני המתאחד עם דמות יצירתו, נמצאת בכתבים של ו.ג. זבאלד, שחקר נושאים דומים.
כמו שאר הרומנים המורכבים של נבוקוב, גם את סבסטיאן נייט ניתן ורצוי לקרוא מכמה נקודות מבט. בגדול, מדובר בפרודיה על סגנונות ספרותיים תוך חקירה בסוגיות רפלקסיביות על חוויית הכתיבה והקריאה. התחכום של הרומן לא נובע מהטכניקה שלו, שהיא פרודית בעיקרה מפני שסבסטיאן הוא סופר בינוני ויומרני, אלא מחשיפת אותה טכניקה על ידי V ונבוקוב, שהם סופרים טובים הרבה יותר.
משל המערה של אריסטו מקבל טוויסט מודרני אצל נבוקוב: לא רק שאנו רואים צללים בלבד ולא את המציאות עצמה – אנחנו הופכים לצללים עצמם והם מצידם הופכים לאלה שלנו וכך הלאה. בדומה לאדם העומד בין שתי מראות, כך V כסופר וכולנו איתו, חיים באשליה עמוקה ומנסים ליצור סיפור יציב בעולם רעוע ומשתנה תמידית. דמיון ומציאות נשזרים יחדיו בספר כמו גם בחיים והופכים לאחד - ה"מספר האחד והיחיד שיש לו משמעות". כולם מתאחדים:V ,סבסטיאן, נבוקוב והקורא, כשכל הבדלה בינם היא מלאכותית. הגאונות של נבוקוב מתבטאת בתיאור היופי והתסכול שנובעים מכך.
V, מאוכזב מהמידע המוגבל שליקט על אחיו מפי מכריו, ממשיך בכשלונו "לדייק דיוק מדעי" בתיאור המציאות, כשהוא פונה לרומנים של נייט לשם קבלת השראה. נייט אהב "לעשות מעשי-להטים בנושאי כתיבתו..עד שיביעו את המשמעות הכמוסה ההיא" וכך V - דמות מדומיינת בפני עצמה, חוקר דמות מדומיינת אחרת ועושה זאת דרך כתביה המשתמשים באשליה לשם הסוואה: "הפוך על הפוך" באנדרסטייטמנט.
V נכשל אמנם בחקר המציאות, אך מהצד השני של המטבע, הוא מצליח בתיאור האשליה ומבין ש"כל נשמה יכולה להיות נשמתך אתה אך אם תמצא את גליה המתנחשלים ותצא בעקבותיהם". נקודת המבט הסובייקטיבית היא זו שיוצרת שליטה לכאורה על הצד השני. נבוקוב עוד ישכלל את הנושא לכדי שלמות כשיכתוב את "לוליטה".
V מנתח בספר את יצירותיו של נייט, ולעיתים נדמה שהוא מפרש את הרומן עצמו ואפילו מנבא את גורלו: כמו "פאת המנסרה" של נייט, גם "אלה תולדות" זכה להוקרה "רק אחרי שהצלחתו הממשית הראשונה של סבסטיאן (נבוקוב) עוררה מו"ל ..להדפיסו בלבוש חדש". בנוסף, ולמרות כל האמור לעיל, יש לציין נקודת מבט נוספת ולומר ש"סבסטיאן נייט" הוא גם ספר קליל ומשעשע.
