כתיבת סיפור קצר היא אתגר לא פשוט. בין היתר, הסופר נדרש ליצור עולם ומלואו בהבלחות של משפטים ובדיוק מרבי. הקושי הרב ביותר הוא סיפוק הצורך בבשר של עומק ועניין ששיניי הקורא יוכלו להינעץ בו. מעטים הם אלה המסוגלים להגיע אל המטרה הנכספת ברומן עב כרס ועוד פחות מהם מצליחים במשימה תוך מספר עמודים בודדים, שעלולים לחלוף מעל ראש הקורא מבלי להטביע בו חותם מינימלי.
במובנים הללו, פלאנרי אוקונור ("אדם טוב קשה למצוא") היא מאסטרית של הסיפור הקצר. עוד בתוך הפסקה הראשונה היא מסוגלת לדחוס בקלילות אפיון דמויות, העמדת קונפליקט וסיטואציה סימבולית לקינוח. בעוכרם של חלק קטן מהסיפורים עומדת התבנית שחוזרת על עצמה: אוקונור תוחמת עולם משפחתי, גרוטסקי וטרגי-קומי, שמכיל יחסים עכורים בין דמויות מוקצנות. שעון החול מתהפך תמידית לקראת התפוצצות אלימה שבעקבותיה תבוא גאולה דתית. ברוב המקרים הנוסחה המזוקקת עובדת מצוין ואוקונור מצליחה להפתיע את הקורא גם במקומות שהוא עלול להרגיש בהם בטוח מדי. הטיפול בהלם מאוזן יפה בקור רוח של כתיבה צלולה והתוצאה היא אימה מסתורית, שמהווה מפתח להטמעת ה"מסר".
הגאולה מגיעה דרך הביבים, שזורמים בדם גיבורי הסיפורים עצמם. גזענות, צרות-עין וצביעות מושלים בכיפה. כמעט כולם מתבוננים בעיוות אקסצנטרי ואטום על העולם, כשהם מרוצים מדי מעצמם מצד אחד וביקורתיים מדי כלפי הסביבה מהצד האחר. מעל הכל עומד חוסר הרצון להתנתק מהצורך לשלוט - החטא העליון בסיפורי אוקונור, שהיתה קתולית אדוקה.
כשלון ההסתגלות של הדמויות האמריקאיות לעולם משתנה, שבו האדם השחור משתווה ללבן הוא לא בעייה אנכרוניסטית בראייה רחבה ואוקונור מאמינה שהחסד בפקיחת העיניים בוא יבוא. "למתקשים בשמיעה אתה צועק, ולמי שהתעוורו כמעט כליל אתה מתווה צורות גדולות ומזעזעות" ואם לא ישתנו בחייהם, יגאלו במותם.
