יום רביעי, 16 בינואר 2013

ימות החמה – ג'.מ. קוטזי. (עם עובד), 279 עמ'. מאנגלית: אברהם יבין. פורסם ב"טיים אאוט" 17.1.13


מיהו ג'.מ. קוטזי? שאלה טובה. האם זהו הסופר המהולל, זוכה פרס נובל, האיש המפורסם והרציני שממעט להתראיין? ואולי הוא רק סופר סביר, איש חלש, קר ומנוכר וכשלון ביחסי אנוש? הבעיה היא שהתשובה סובייקטיבית גם כשאדם מתאר את עצמו והאגו השברירי שלו מועמד למבחן וגם כשאדם אחר כותב את חייו כרצונו.

קוטזי בוחר לכתוב מחוץ לקופסה בדרכו המקורית לתשובות. ב"ימות החמה" (החלק האחרון בטרילוגיה אוטוביוגרפית) , קוטזי ממית את דמותו והכותב שבמקומו מראיין ארבע נשים וגבר, המספרים על התרשמותם השלילית בעיקרה מהסופר, בתוספת לקטעי יומן שכתב. התוצאה היא אחד הספרים המורכבים והטובים של קוטזי בשנים האחרונות. הניסוי המתחכם בצורה יוצר מעין פרודיה על ביוגרפיות, שמטשטשת אבחנות בין עובדות, בדיה ונקודות מבט. המסקנה היא, כמובן, שאין אמת. הספר עצמו הוא בדיון. המציאות המתוארת בו משתנה, הדמויות רב גוניות והשקפותיהן נתונות לפרשנות. הדיון הופך פוליטי בחיבור לדרא"פ של שנות ה70 תחת שליטת מיעוט לבן, שמריח את קץ האפרטהייד ומתקשה להסתגל לשינויים. מתחת לקצה הקרחון שלעיל, קוטזי מתעמת כסופר צעיר ואידיאליסט מול מציאות פרגמאטית או עוינת ומספר על המחיר שיש לשלם (יחסים אינטימיים ומשפחתיים כושלים במקרה שלו) תמורת הרווח בלהיות עצמך. הנושאים שחוקים, הביצוע מבריק ברובו.

בחירתו לכתוב דווקא דרך עיניהן של נשים שנכשל ביחסיו עימן מבטאת הומאניות המנסה להבין ולאהוב את השונה, גם אם הוא עוין. ההאשמות הניתכות עליו בגוף שלישי כביכול, הן ביקורת עצמית מפוכחת ונוגעת ללב בכנותה. קוטזי מרסק את האגו ו"מורד" בעצמו בסגנון ובתוכן. הקרבת העצמי על מזבח היצירה נועדה לחשוף את הצד ההופכי בכתיבה ובחיים כדי להגיע לתובנות שנסתרות מהתודעה. התוצאה, לכאורה, לא מחמיאה לקוטזי. בפועל, הוא מתגלה כסופר מוסרי ומשובח עוד יותר.